פסק-דין בתיק ת"ק 14401-11-12

בתאריך 14.10.12, בשעות הבוקר, בשד' מוריה, לפני הצומת עם רח' שמשון שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה, ובין רכב הנתבע 2, הנהוג על ידי אשתו, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") והמבוטח על ידי הנתבעת 3.

אין חולק כי הנתבעת הגיעה לצומת עם שד' מוריה, מכיוון רח' המים ופנתה ימינה, לשד' מוריה, כאשר ברמזור כיוון נסיעתה דלק אור ירוק.

כן אין חולק כי התובעת נמצאה בנתיב השמאלי שבשד' מוריה.

הנני קובעת כי בעת התרחש התאונה הקדים רכבה של התובעת את רכב הנתבעת, כעולה מסימני הנזק שברכבים וזאת כאשר המגע של רכב הנתבעת, עם הפינה הקדמית שמאלית שלו, היה בדופן המרכזי ימני שברכב התובעת.

כן הנני קובעת כי הרכבים, שניהם או אחד מהם, היו במצב של תנועה וכאשר מסימני הנזקים לא ניתן ללמוד אם שני הרכבים היו בנסיעה או רק אחד מהם התקדם ומי היה זה.

הנני מקבלת את טענת התובע כי בעת קרות התאונה היתה במצב של עצירה מוחלטת.

אכן, בהודעת התובעת לחב' הביטוח מטעמה על התאונה ותיאורה את אופן התרחש התאונה, ניתן להבין כי זו ארעה בעת שהתובעת היתה במצב של נסיעה, ברם, הדיווח לעניין זה אינו חד משמעי והנני מקבלת, כאמור, את דברי עדותה כי היתה במצב של עצירה מוחלטת.

הנני קובעת כי הוכחה אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה.

כל זאת, כאשר הנתבעת נכנסה לשד' מוריה, תוך שהינה מבצעת פנייתה ימינה בקשת רחבה וחודרת אל תוך הנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה וכאשר אינה מבחינה כלל ברכב התובעת המצוי בנתיב זה והמקדים עם חזיתו את רכב הנתבעת, הפוגעת בו בדופן האמצעי שלו, עם הפינה הקדמית של רכבה.

הנני לציין בהקשר זה כי גם אם הייתי קובעת שבעת קרות התאונה היתה התובעת במצב של נסיעה ולא עצירה, כגירסת הנתבעת, הייתי קובעת כי הינה אחראית לתאונה, כאשר היה עליה לראות את הרכב האחר המצוי בנתיב השמאלי, לאחר שכבר חלף על פני קו העצירה בכיוון נסיעתו, והינו מקדים את רכבה של הנתבעת, ולאפשר את מעברו.

לקביעתי, כאמור, נהגה הנתבעת את רכבה בחוסר זהירות וברשלנות, כאשר לא הבחינה כלל ברכב התובעת המצוי בנתיב השמאלית שבשד' מוריה, ביצעה את פנייתה ימינה בקשת רכבה, תוך שהינה חודרת לנתיב השמאלי ופוגעת ברכב התובעת.

גם אם נכנסה הנתבעת לשד' מוריה בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתה, עדיין מוטלת עליה החובה לראות את הצומת והימצאות רכבים אחרים בתוכו ולסגל דרך נהיגתה כך שלא תפגע בהם.

לקביעתי, לא ניתן אף לייחס לתובעת רשלנות תורמת בגין כניסתה שלה לצומת לא פנוי, כנטען בכתב ההגנה, כאשר נראה הוא כי התאונה התרחשה לאחר שהתובעת כבר סיימה את חציית הצומת.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 1,837 ש"ח וירידת ערך בסך של 1,037 ש"ח, כנקבע בדו"ח השמאי.

כן נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 468 ש"ח.

בסה"כ 3,342 ש"ח.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 3,342 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובע את הסך של 900 ש"ח בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. 

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.